ראש, כתפיים, ברכיים, ו ... חמאת בוטנים?

לפעמים אני עושה את הדבר הזה בסופו של השיעורים שלי עם 3 ילדים בני איפה אני פנים פופ חתיכת מסטיק בפה, לעיסת להתחיל משם, לפוצץ בועה ענקית, ואז קופץ על כל הפנים שלי. אני מעמיד פנים כדי לקחת את כל זה את פני ומתחיל ללעוס את זה שוב. הילדים (טוב, 83% מהם) להשתגע, מתגלגל על ​​הרצפה מרוב צחוק, מבקש ממני לעשות את זה שוב ושוב, כל אחד בתורו לקפוץ הבועה הדמיונית שלי, ולאחר מכן פיצוץ בועות שלהם. אנחנו יכולים לדבר על מה טעם אנו הולכים ללעוס, כמה גדול אנחנו צריכים לעשות את הבועה ("גדול יותר?! כן!"), מנקה אותו בחלקים שונים של הפנים שלנו ("הו לא, זה באוזן! Ewwwww! "). וזה פשוט לא נראה מזדקנים. 2 ילדים בני לא חושב שזה מעניין מרחוק ("מה לעזאזל הוא דבון עושה?"), ועל 39% של 4 ילדים בני לקבל צחקוק ממנו (אבל סוג אחר של ילדים לראות אותם כמו "מה את צוחקת?" האהוב 4 "בני נראה כי כאשר אני מקבל את השם שלי לא נכון). אבל, אני אגיד לך, זה homerun עם 3 ילדים בני שנתיים.

למה?

בדוק את זה קטע קצר מאוד של פול מק 'גי על "מה שעושה צחוק לילדים (קובץ PDF), עיבוד לספרו הבנה בקידום הפיתוח של הומור לילדים .

גם לבדוק את המאמר הזה מן וושינגטון פוסט מגזין, פרדוקס קוקו . זה מעניין לקרוא על המבצע למסיבות של הילדים ב DC אני בטוח שזה יהיה optioned ואנו רואים פרדוקס קוקו על קומפלקס ענקי קרוב אליך בקרוב, בכיכובם של בראד פיט כשחקן הילדים החביבים עם התמכרות להימורים . בכל אופן, הוא מכיל כמה נקודות מבט מעניינות על ההומור של הילדים:

, עוד לפני שהם מגיבים לדגדג, רוב התינוקות יצחקו קוקו. זה "בדיחה". הראשון שלהם הם מגיבים רצף של אירועים המתחיל עם נוכחות של פרצוף מוכר ומנחם. ואז, לפתע, הפנים נעלם, ואתה יכול לקרוא בתמיהה ביטוי רגעי של התינוק מעורר. כאשר נוכח לפתע מופיע שוב, הכל מסודר בעולם של התינוק שוב. חרדה הוא גירש, והתינוק מגיב בצחוק הראשון שלה.

בלב התוכנית, הצחוק הוא כלי כדי לנצח את הפחד. ככל שאנו מתבגרים, החושים של הומור הופכים תובעניים יותר ומעודן, אבל זה היסוד, ומקודד היטב שרידי רפלקס. אנחנו צריכים את זה, כי החיים מפחיד. הטבע הוא חסר לב, אנשים יכולים להיות אכזריים, או מוות וסבל הם בלתי נמנעים ושרירותי. אנו לומדים לאלף הטרור שלנו צוחקים על האבסורד של כל זה.

בשלב זה נעשה על ידי מומחים, החל ריצ'רד פריור למועמדים דוקטורט כתיבת תזות מייגע על בסיס ontol-ogical הומור. כל בדיחה, כל תצפית משעשע, יכול להיות דקונסטרוקציה כדי להתאים. יאנגמן שפיר לכאורה הני חד אניה, "קח את אשתי. . . בבקשה! "מסתמך בלב על ההבנה שאהבה יכולה להיות משוגעים. צוחקים על ידי הכרה בכך, אתה עולה מעל זה, להקהות את כוחו להפריע.

לאחר גיל קוקו, אבל לפני גיל הבנה מתוחכמת כזאת, שוכן בגיל הגן. חוש ההומור שלו הוא יותר אינפנטילי אבל פחות תפיסה באמת. הוא קולט האירוניה אך לא סרקזם. הוא חסר תחושה, אבל לא ידע. העובדה המרכזית של העולם שלו - טרור מרכזי שיש להתגבר עליו - הוא חוסר האונים שלו. -

הומור כמובן משחק תפקיד גדול בחינוך לגיל הרך. העולם יכול להיות מקום מפחיד מאוד למבוגרים, תן לצעירים בלבד, במיוחד כאשר אמא ואבא לא נמצאים שם (אני מתכוון לילדים, לא אני ... לא באמת). הומור הוא יותר הזדמנות פשוט תהיה טיפש לזמן מה, זה מרגיע, מנחם, והוא מאפשר את הילדים כדי להגיע למקום שבו הם פתוחים לכל מיני סוגים של למידה. כאשר אתה נמצא בסביבת ילדים כל הזמן, יש לך הבנה שבשתיקה של מה מצחיק. זה מעניין לראות את זה כדי לשים מילים, דבר טוב עבור אנשים שעובדים עם ילדים כדי להזכיר לעצמם מעת לעת.

מדי פעם אני קורא את הסקירות של תקליטורים של chidren באתר כמו Amazon.com, ואני רואה תגובה כמו: "אני לא יודע למה כולם אוהבים את זה ... הקשיבו 2 בן שלי זה פעם אחת וזה היה את זה! "ואז להאזין להקלטה וזה מלא חידות ומשחק מילה ודברים פשוט מעבר למה הממוצע שלך 2 בן עלול למצוא משעשע. אם אתה הורה, מורה, או אמן המוסיקה של הילדים, מכיר את קהל היעד שלך ולהבין שרק בגלל משהו מסומן כמו מוזיקה של ילדים, זה לא אומר שזה מושך או מיועד לכל הילדים. זה נשמע מובן מאליו, אבל אם אתה מורה נאבק עם קבוצה מסוימת של תלמידים, שאל את עצמך אם אתה מתקשר איתם ברמה שלהם. אתה עשוי להיות מופתע להבין פעם לאחרונה ביליתי ללמד קבוצה אחרת של ילדים השתנו במובן של מה מצחיק או מעניין, ואתה פשוט צריך לכייל מחדש.

(מהבלוג של דבון, כתפיים ברכיים ראש וכל זה, 23 ינואר 2006)